פסק-דין בתיק ת"ק 009535/02

התובעת מתווכת מקרקעין, מורשת, הגישה תביעה כנגד הנתבע וחברה שבבעלותו, לתשלום דמי תיווך בסך בשקלים השווה ל- 1,874 $ בצירוף הוצאותיה בגין אובדן זמן עקב הצורך בטיפול בתביעה בסך בשקלים השווה ל- 129.8 $ וסה"כ  9,420 ש"ח.

לטענת התובעת, הנתבע פנה אליה בבקשה כי תמצא בעבורו משרד להשכרה. הנתבע חתם על טופס התחייבות כנדרש ובו התחייב לשלם לתובעת דמי תיווך היה וישכור משרד ברחוב ראול ולנברג 14 בת"א.

ביום 9.5.02 הוצג בפני התובע המשרד הנ"ל, החל מו"מ מתקדם ואף נלקחו פרטי הנתבע לצורך הכנת טיוטת חוזה. מספר ימים לאחר מכן התקיימה פגישה בה נטלו חלק הנתבע, התובעת ובעל הנכס מר עופר נאור. בסיומה של הפגישה מסר הנתבע בשנית את פרטי החברה שבבעלותו על מנת שתוכן טיוטת חוזה. כן נמסר לנתבע, באותו מעמד, כי מר נאור מנהל במקביל מו"מ מתקדם עם שוכר פוטנציאלי אחר וכי על כן יתכן ובסופו של דבר יושכר  הנכס לאותו שוכר.

לאחר הפגישה מסר הנתבע לתובעת כי מר נאור הציג בפניו משרדים בבנין סמוך, ברחוב ראול ולנברג 12. הנתבע אמר לנתבעת כי היה וישכור משרד באותו בנין - ישלם לה את דמי התיווך. במקביל, העבירה התובעת לנתבע טיוטת חוזה עבור היחידה הנמצאת בראול ולנברג 14 ואף נקבעה פגישה לחתימת חוזה, אך זו בוטלה ע"י הנתבע.

על הנכס בבנין מס' 12 נודע לתובעת עוד ביום 7.5.02.

כחודש לאחר מכן הוברר לתובעת, בדרך מקרה, כי הנתבעת, שהינה חברה נוספת שבבעלות הנתבע, שכרה משרד בבנין מספר 12. התובעת פנתה לנתבע בדרישה לתשלום דמי התיווך אך הוא דחה את דרישתה.

מר נאור שלם לתובעת את דמי התיווך בגין השכרת המשרד לנתבעת.

בנסיבות אלו נאלצה התובעת להגיש את תביעתה זו כנגד הנתבעים.

עד כאן גרסת התובעת.

הנתבעים דחו את תביעת התובעת מהטעמים כדלקמן:

1.      התובעת מנסה להטעות את בית המשפט בצרפה לכתב התביעה הסכם תיווך המתייחס לנכס אחר, ומשכך לא התמלא התנאי הקבוע בסעיפים 9 ו- 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996 (להלן "החוק").

2.      התובעת לא צרפה מסמך מהותי, דהיינו הסכם תיווך, ועל כן יש לדחות את תביעתה על הסף.

3.      התביעה הינה קנטרנית, הנתבע לא הבטיח לתובעת לשלם לה דמי תיווך.

4.      התובעת לא היתה הגורם היעיל להתקשרות.

5.      הנתבע פנה לתובעת בבקשה שתראה לו משרדים נוספים אך זו השיבה לו בכעס כי אין ברשותה נכסים נוספים להציע לו.

6.      חברה ,שהנתבע בעל המניות בה ולא הוא בעצמו, שכרה את הנכס בבנין מס' 12.

7.      לו היה יודע על הצורך לשלם דמי תיווך לא היה שוכר את הנכס.

     שני הצדדים העידו בפני. עדותו של הנתבע היתה פתלתלה ולא עוררה בי כל

     אמון, עדותה של התובעת היתה מהימנה עלי.